<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ו ח"ב</h1>
<h2>דף מב.</h2>
יתומי' שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין אפוטרופוס ובוררין להם כלומר האפוטרופין חלק יפה ואם הגדילו אם יכולין למחו' מה שעשו בית דין והוא דלא טעו שמאחר שלא טעו אין יכולין למחות ברוחו' ולומר ברוח פלוני הייתי רוצה שאם טעו דינם כשום הדיינים ובדיני דיינים תמצאנו י"מ הוא הדין ואם הם שני יתומים והאחד רוצה לחלוק ואם יכול להכריח חבירו מחלקת וכתב הרא"ש וכל זה בקטנים אין חולקין אלא מדעת כלם כי בגדולים בודאי יכולין להכריח קטנים לחלוק כי אמרי אין אנו רוצין לשמור ולטרוח בחלקם כי אם בחלקנו נעבוד ואין אנו רוצין למנות אפוטרופוס על חלקנו כמו כן. והקטנים שבאו לחלוק כלם שאומרין חולקין כמו שאמרנו לא שיהיה תלוי בהם אלא הכל לפי ראות עיני הדיינים אם הוא טוב לחלוק אם לאו ובוררי' להם חלק יפה ששייך בין בגורל בין בשומא או בחלונו' וסולם ודרך או להיות הקרקעות במקום אחר כי יותר טוב הוא מליטול מכל שדה שליש ויהיו לו בג' מקומות ואין חולקין בדבר דשייך ביה גוד או איגוד ולא בדבר שאין בו גורל. ורוב הפוסקים הסכימו מאחר שהם גדולים למעלה מי"ג שיכולין לחלוק בעצמן שאין דין חלוקה במכר וכן עקר כתובות בתרא. אין מניחין בן קטן אצל הראוי ליורשו שמא יהרגהו פירו' שאין מעמידין לקטן אפוטרופוס מי שראוי ליורשו כתובו'.
